בואו ונצא יד ביד לסופר או אל המכולת השכונתית כל אחד בעיר מגוריו, ישנם אנשים וגם נשים שחלקם אוהבים לבוא לבד וחלקם אוהבים לבוא לסופר עם הילדים ולהעניק להם "חוויה".

קרה, והסתובבו כולם יחד שעה שלמה והחליטו שהגיע העת לכוון את האונייה אל הקופה אם זה בסופר ואם זה במכולת.

לפניך, ממתין ילדון קטן או ילדה קטנה כבני 9 שאימם שלחה אותם לקנות כמה מצרכים חשובים לבית שהיא צריכה בדחיפות, והם לא שמו לב איך חסר להם בדיוק שני שקלים והם לפניך בתור, והקופאית באותו יום עבר עליה "יום בסל במיוחד", והיא לא מוכנה לוותר לילדה על שני השקלים והיא קוראת לה או שתביאי לי את שני השקלים החסרים ובינתיים תשאירי כאן את הקניות, או שתחזרי הביתה!

מה אתה היית עושה?

רובנו, מחפשים בכיס האחורי או בארנק את העודף המדובר, ומשלמים עבור הילד או הילדה המסכנים שעתה לא יודעים את נפשם מרוב בושה, ועדיף "שאפסיד" שני שקלים אבל גרמתי למישהו לא להתבייש.

זהו הנקרא "אכפתיות".

רוצים עוד? קבלו:

עבר עליך יום מאוד מאוד מעייף, והחלטת בערב לצאת לטיול לנשום אויר, יחד עם האופניים החשמליות שלך, ובדרכך עברת ליד הסופר השכונתי ביום רביעי בלילה, ואתה נכנס לסופר ורואה אישה מבוגרת שבדיוק קנתה כמות של קניות גדולה לעשרת נכדיה שבאים אליה על הבוקר "לבריכה אצל סבתא" [ אפרופו החופש הגדול…] ואתה שואל אותה: "גברת, מחילה, אבל נראה לי שאת צריכה עזרה"? תפסיד עוד חמש – עשר דקות מהטיול שלך אחרי היום המעייף שעברת אבל תרוויח מצווה שעזרת לה להכניס את הדברים לאוטו.

"זה אכפתיות".

אנחנו מסתכלים בפרשת השבוע ומתבוננים, ומגלים שדבר זה אנו מוצאים במלוא עוזו:

"פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום".(כה,יא-יב)

שואל הגאון המשגיח ר' ירוחם ממיר (דעת תורה, חלק הביאורים) – ואם ח"ו פנחס לא היה קם ומקנא? הלא היה נשאר כלום מעם ישראל והיו כולם כלים במגיפה? ומה היה המידה הכל כך חושבה שבה נצטיין פנחס שבסופו של דבר הציל את כלל ישראל?

אלא מתרץ הרב דברים נפלאים ביותר, וזה לשונו:

"פנחס נצטיין במידת הגבורה וכו', "ושם האשה המוכה המדינית כזבי בת צור ראש אומות בית אב במדין הוא", הרי נכתב בתורה פסוק שלם לאמר לנו שמה ושם אביה, רק להודיע מידת הגבורה של פנחס, שלאר הרך ליבו לחרחר ריב עם מלך גוים, ובמקום שנעלמה הלכה מכולם געו בבכיה, הנה אם היה בו בפנחס מידת המורך, בודאי היה נתבלבל דעתו והיה נעלמה ממנו ג"כ, אבל רצה הקב"ה לפרסם מידת הגבורה של פנחס, לפיכך נעלמה ההלכה מהם ונתפרסמה מדת גבורתו של פנחס בקנא את קנאת ה', הרי מבואר בפירוש כי כוח מידת הגבורה היא אשר הקימה את כלל ישראל, ואילו מידת המורך היה לה כוח להחריב ח"ו הכלל כולו. ומעתה נקל להבין, כי אם יתכשר האדם במידת הגבורה, ולעקור מידת המורך אף מעט – רב הוא מאוד וכו'.

והמסר מדבריו מחזק מאוד לחיים – נקלעת לסיטואציה שיש בה מורך, סיטואציה של פחד, סיטואציה שאתה רוצה לעזור למישהו תגלה את מידת הגבורה שבך, מידה של חסד ה', מידה שמה שתעשה בה אתה עושה איתה נחת רוח לה', והקב"ה גאה בך שיש לי בן שעכשיו מתגבר על הדברים הטבעיים שבתוכו, שהם בבחינת "מורך", והוא מתגבר לעשותם בשביל לעשות נחת לי נחת רוח, כי אם אנחנו נתייחס לדברים הרכים שבנו ולא נתגבר עליהם, כי כולנו הרי מכירים את המשפט "החיים הם כמו בית ספר", יש פעמים שצריך להתגבר, קרה והתגברת!, קיבלת סיעתא דשמיא ומה רב שכרך עד מאוד.

תראו מה שסיפר הגאון הגרב"צ מוצפי שליט"א  בשם ספר "עמק המלך" להגאון ר' נפתלי הרץ (דורש ציון, במדבר, פרשת השבוע):

מעשה בר' שמואל די אוזידא בעל "המדרש שמואל" על פרקי אבות, אשר בהיותו בן שש עשרה שנה הגיע לבית מדרשו של רבנו האר"י אשר כבדו בכבוד רב וקם לפניו מלוא קומתו.

תלמידי האר"י, שראו את רבם הגדול חולק כבוד רב לבחור צעיר לימים תמהו על הדבר עד מאוד, לאחר התפילה הם פנו לאר"י ושאלוהו לפשר הנהגתו המופלאה.

"דעו לכם כי בחור זה עשה היום מעשה גדול מאוד"! נענה האר"י לא מפניו קמתי אלא מפני האמורא ר' פנחס בן יאיר אשר התלווה אליו בכל אשר פנה!"

בני החבורה שפליאתם הלכה וגברה, מיהרו לפנות אל ר' שמואל די אוזידא ושאלוהו מה עשה וכיצד פעל שבגין כך זכה לכבוד זה.

"לא עשיתי מאומה!" התחמק ר' שמואל, "אינני יודע בשל מה קם הרב לקראתי!"

לאחר שהתלמידים חזרו והפצירו בו ללא הרף, סיפר ר' שמואל כי בטרם עלות השחר, עשה את דרכו לבית הכנסת, כשלפתע הגיעו לאזניו צעקות רמות, ר' שמואל הלך בעקבות הקול עד שהגיע לבית ממנו בקעו הזעקות, התברר כי גנב חדר לאחד הבתים, ונטל את מעילו של בעל הבית, רבי שמואל שנוכח בצערו של האיש, פשט את מעילו ומסרו לידיו בלא אומר ודברים, לאחר מכן שב לביתו ולבש את מעיל השבת, "אלה היו פני הדברים", סיים ר' שמואל לתאר את קורותיו "והנה רואים את את מעיל השבת העטוי לגופי".

זה אכפתיות לשמה, ושנזכה להתחזק בזה!!!

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאוהבים!!!

===

המאמר מוקדש השבוע להצלחתו ולרפואתו השלמה

של בני יקירי

יונתן בן ספיר רעיה הי"ו

בתושח"י.